(א) האם הטעם דצריך לומר בפני נכתב ונחתם הוא מחמת דאין בקיאים לשמה או מחמת דאין מצויים לקיימו. הב״י בסעיף א בד״ה המביא, הביא בזה מחלוקת אמוראים והביא מחלוקת כמי ההלכה, ויש להעיר דסמ״ג בעשה נ, הביא להלכה מר״ת דהלכה כרבא דאין מצויים לקיימו, וכ״כ ראב״ן בסי׳ תקנז ד״ה שליח, וכ״כ תוס׳ רי״ד
בגיטין ב: ד״ה אי נמי, וכ״כ המאירי
בגיטין ב. ד״ה אמר המאירי המביא.
בעל שהביא ראיה בעדים נאמן לדחות את דברי השליח שאמר בפני נכתב. כן הביאו הטוש״ע והב״י בסעיף ב, ויש להעיר דכ״כ סמ״ג בעשה נ, שנאמן לדחות את השליח שלא האמינו לשליח כשנים אלא לגבי ערעור בלא ראיה אבל לא כשיש ראיה, ע״כ, ומלשון זו של סמ״ג מבואר דאפי׳ לא חשיב כתרי ותרי אלא העדים נאמנים.
האם מהני לומר בפני נכתב ונחתם לפני הנתינה ויתן לה תוך כדי דיבור. הב״י בסעיף ו-ז, הביא מהראשונים דמספקא לר״י, ויש להעיר דמלשון סמ״ג בעשה נ, מבואר דס״ל דאם יתן תוך כדי דיבור מהני, ומספקא לר״י רק אם אומר הרבה לפני הנתינה.
האם מהני לומר בפני נכתב ונחתם לאחר כדי דיבור מהנתינה אם אינם עסוקים באותו ענין. הטור והב״י בסעיף ו-ז, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דמדברי סמ״ג בעשה נ, וסמ״ק מצוריך במצוה קפא אות רכה, מבואר דלא מהני.
לא אמר בפני נכתב ונחתם ונישאת האם מהני ליתן הגט שוב ולומר. הב״י בסעיף ו-ז בד״ה ואומר, הביא מהרמב״ם דמהני, ויש להעיר דבגיטין ה:, איכא פלוגתא דתנאי בגוונא שלא אמר האם יוציא הבעל השני והולד ממזר או לא, דלרבי מאיר הולד ממזר, וכתבו תוס׳ שם בד״ה כיצד, וכ״כ סמ״ג בעשה נ, דלרבנן מהני לאחר שנישאת ליתן הגט ולומר, אבל לרבי מאיר לא מהני אלא תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה, ע״כ, וכתב סמ״ג דר״י מסתפק אם הלכה כרבי מאיר או לא, וסמ״ג נוטה דהלכה כרבי מאיר כיון דבירושלמי איתא דהלכה כרבי מאיר בגיטין אפי׳ כשהוא יחיד אצל רבים, ע״כ, ומאידך תוס׳ רי״ד
בגיטין ה: ד״ה אין ר׳ מאיר, כתב דאין הלכה כרבי מאיר.
האם צריך לומר בפני נכתב אפי׳ מבית לעליה. הב״י בסעיף א בד״ה כתוב באורחות חיים, הביא מהאו״ח דצריך לומר אפי׳ מבית לעליה כפי׳ ר״ת ואנו כבני מחוזא דניידי, ע״כ, ויש להעיר דכל זה כתב נמי סמ״ק מצוריך במצוה קפא אות רכו, וכן סמ״ג בעשה נ, הביא להלכה את דברי ר״ת דאנן ניידי דאין לנו קרקעות ונחלות כמקדם, ע״כ, וכן ראב״ן בסי׳ תקנז ד״ה וכן האשה, כתב דצריך אף באותה שכונה, וכן מדבריו בסי׳ תקסז ד״ה עתה, מבואר דבכל גוונא צריך לומר בפני נכתב אם שלחו על ידי שליח.
לא אמר השליח בפני נכתב ונחתם וניסת האם מהני שיטול ממנה הגט ויתן לה ויאמר בפני נכתב ונחתם. הב״י בסעיף א בד״ה לא אמר, הביא בזה כעין מחלוקת, ויש להעיר דראב״ן בסי׳ תקנז ד״ה ואם נתנו, כתב דמהני.
דוקא בסומא אמרינן דאינו יכול ליתן הגט אם אינו מכיר את האשה אבל בשאר אינשי יכולים לסמוך בזה על עדים שיעידו שזו האשה. כן הביא הב״י בסעיף יא בד״ה ומ״ש רבינו והוא, מכמה ראשונים וסמ״ג, ויש להעיר דסמ״ג שם הביא דכן דעת ר״י.
בעל שמביא גיטו האם צריך לומר בפני נכתב ונחתם. הרמ״א בסעיף יד, הביא מהב״י בסי׳ קמא,כט בד״ה ועל מה, שהאורחות חיים כתב דצריך לומר, ועי׳ במה שכתבתי בסי׳ קמא שם.
האם האידנא צריך לומר בפני נכתב ונחתם אף משכונה לשכונה. הטור והב״י בסעיף א בד״ה ורבינו תם, הביאו בזה כעין מחלוקת, ועי׳ במה שכתב בזה הב״י לעיל בסעיף א ד״ה כתוב באורחות חיים, ובמה שכתבתי שם.
האם צריך השליח לראות שהסופר כותב את הגט. הטור והב״י בסעיף טו ד״ה אין צריך, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דראב״ן בסי׳ תקנז ד״ה והשליח, כתב דסגי אם שמע את הבעל אומר לסופר תקן הקלף והקולמוס וכתוב גט לאשתי או ששמע השליח קול הקלף והקולמוס כשהיה הסופר כותבו, ובסי׳ תקסז ד״ה עתה, כתב דאפילו נכתב בפניו כל שהוא יכול לומר בפני נכתב.
האם לגבי החתימה מהני לשמוע קול הקולמוס והקלף. הבית שמואל בסעיף טו ס״ק ל, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דראב״ן בסי׳ תקנז ד״ה והשליח, כתב דלא מהני וצריך לראות, אמנם בסי׳ תקסז ד״ה עתה, כתב ראב״ן דאם נכתב בפניו כל שהוא יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם, ע״כ, ומשמע לכאורה דלא נחתם בפניו.
שנים שהביאו גט אם צריכים לומר בפנינו נכתב ונחתם. הטוש״ע בסעיף יח, כתבו דאין צריכים לומר, וכן הביא הב״י מכמה ראשונים, ויש להוסיף דכ״כ סמ״ק מצוריך במצוה קפא אות רכה.